החלטה בתיק בר"ם 7086/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים (השופט ש' ברלינר) מיום 20.7.05 אשר דחה את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני כנגד הליכי הגביה אשר המשיבה החלה לנקוט נגדה.

           המבקשת היא חברה ממשלתית המחזיקה בנכסים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית קרית טבעון (להלן: המועצה). ביום 14.7.05 החלה המועצה לנקוט הליכי גביה כנגד המבקשת, לפי פקודת המסים (גביה), ביחס לסכום של 7,356,425 ש"ח. סכום זה מורכב למעשה משני סכומים נפרדים: סכום של 2,026,081 ש"ח בגין תשלומי ארנונה לחודשים יולי-אוגוסט 2005 וסכום נוסף של 5,330,344 ש"ח בגין דרישת תשלום של היטל ביוב. המועצה דרשה תשלום סכומים אלה מהמבקשת ומשסירבה המבקשת לשלמם - נפתחו הליכי הגביה האמורים. יצוין, כי מזה זמן מה מתנהל דין ודברים בין המבקשת למשיבה ביחס לסכומים אלה ותלויים עתה בעניינם שני הליכים שונים. ביחס להיטל הביוב הוגש על ידי המבקשת ערר לועדת הערר וביחס לתשלומי הארנונה הוגשה על ידי המבקשת עתירה הנוגעת לתשלומים ששולמו בשנים קודמות וכן הוגשה, ביום 18.7.05, עתירה חדשה כנגד התשלום לשנת 2005. ביחד עם עתירה זו, בה הזכירה המבקשת גם את ענין היטל הביוב, הוגשה לבית משפט לענינים מינהליים גם בקשה דחופה לעצירתם של הליכי הגביה.

           בית המשפט לענינים מינהליים הורה על הגשת תגובה מצד המועצה לבקשה לסעד זמני ולאחר שהתקבלה התגובה הורה על דחית הבקשה. בית המשפט ציין כי לא שוכנע שהיתה הצדקה להפסקה חד-צדדית של התשלומים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המועצה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין כי בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני דחוף לתקופת הערעור נדחתה על ידי השופט ג'ובראן ביום 21.7.05.

           המבקשת מעלה בבקשתה טענות רבות כנגד החלטתו של בית המשפט קמא. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי כל עוד לא הסתיים הבירור המשפטי ביחס לחיובים האמורים אין מקום להפעיל נגדה אמצעי גביה. משטרם התקבלה הכרעה סופית בענין חוקיות החיובים, טוענת המבקשת, אין לבחון כלל את מאזן הנוחות. עוד טוענת המבקשת כי היה מקום להבחין בין החיוב בגין הארנונה לבין החיוב בגין היטל הביוב. לטענתה, בעוד שתשלום הארנונה הוא תשלום חודשי קבוע אשר ייתכן כי המועצה הסתמכה על קבלתו במועד מסוים, הרי שהתשלום בגין היטל הביוב הוא תשלום חד-פעמי אשר למשיבה אין בעניינו אינטרס הסתמכות מיוחד. כן טוענת המבקשת כי היא התריעה מספר פעמים בפני המועצה על כוונתה להפסיק את התשלומים שלדעתה אינם חוקיים ועל כן אין לומר כי היא הפסיקה את התשלומים באופן "חד-צדדי".

           לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. באשר לחיוב בארנונה, מהתגובה שהגישה המועצה בבית המשפט קמא עולה כי ערר שהגישה המבקשת נדחה ועל כן אין מניעה להפעיל כנגד המבקשת הליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה). אכן, המבקשת הגישה עתירה כנגד חוקיות החיוב אולם מתגובת המועצה עולה כי הטענות המועלות בעתירה הינן דומות ביותר, ואף זהות, לטענות שהעלתה המבקשת בהליכים קודמים בענין החיוב בארנונה וטענות אלה נדונו כבר בבית המשפט ונדחו. יצוין כי לטענה זו של המועצה לא נמצאה התייחסות של ממש בבקשת המבקשת. יתרה מכך, כפי שציינה גם המבקשת, תשלומי הארנונה הם תשלומים חודשיים קבועים אשר המועצה הסתמכה עליהם ועל כן, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המועצה בכל הנוגע לתשלומים אלה. באשר לחיוב בגין היטל הביוב הרי שבענין זה ציינה המועצה כי על פי סעיף 32(א) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) הגשת ערר או ערעור על דרישת תשלום מסוג זה אינה מעכבת את ביצוע הדרישה, אלא אם החליט על כך יושב ראש ועדת הערר או בית המשפט, לפי הענין. בענייננו, המבקשת לא פנתה כלל בבקשת עיכוב לועדת הערר ועל כן פנייתה בענין זה למתן סעד זמני הינה מוקדמת. תשובת המועצה מקובלת עלי. על פי האמור בחוק הנ"ל היה על המבקשת לפנות תחילה לועדת הערר בה נדון עניינה וזאת לא עשתה. לפיכך, פנייתה של המבקשת בענין זה לבית המשפט הינה אכן פניה מוקדמת שדינה להידחות. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה במקרה דנן אין מדובר ב"דרישה רגילה" ועל כן לא היה צורך בפניה לועדת הערר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, א' באלול התשס"ה (5.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: